קיבל 360 אלף דולר בגין עסקת יהלום נדיר, חתם שאין לו טענות, ותבע בפעם השלישית בבוררות בדרישה לקבל עוד; "ניצול לרעה של הליך הבוררות"; מה נקבע במחוזי?
- 21 במאי
- זמן קריאה 3 דקות
מספר הליך: ת״א 39874-11-25
בית המשפט: מחוזי תל אביב-יפו
ניתן ביום: 19.5.2026
גורם שיפוטי: כב׳ השופטת העמיתה יהודית שבח
עובדות המקרה
ארבעה אנשי עסקים מתחום היהלומים חברו יחד לעסקה לרכישת יהלום גלם נדיר. אחד מהם איתר את האבן, אחר מימן את הרכישה, צד נוסף שימש כמתווך, והמבקש, מלטש יהלומים שאינו חבר בורסת היהלומים, היה אמון על ליטוש האבן ומכירתה העתידית.
לפני ההשתתפות במכרז נחתם הסכם שלפיו המבקש יהיה זכאי לעמלה כוללת בשיעור 7.5% מהרווחים, חלקם מהגורם המממן וחלקם ממשקיע נוסף בעסקה.
העסקה הצליחה מעל למצופה. היהלום נרכש בכמעט שני מיליון דולר ונמכר רק כעבור כעשר שנים בסכום של שבעה מיליון דולר. לאחר המכירה קיבל המבקש כ-360 אלף דולר ואף חתם על מסמך שבו אישר כי קיבל את מלוא הסכומים וכי “אין לי תביעות כלפי אף אחד”.
אלא שבהמשך טען המבקש כי הובטחו לו למעשה 20% מהרווחים, ולא 7.5% בלבד, וכי חתם על ההסכם ועל מסמך הוויתור “תחת לחץ, כפייה והשפעה בלתי הוגנת”. בנוסף טען כי האבן נמכרה בסכום גבוה יותר מזה שדווח לו.
המבקש לא הסתפק בכך, והגיש שלוש תביעות נפרדות למוסד הבוררות של בורסת היהלומים. שתי תביעות קודמות שהגיש נגד המתווך נדחו, וגם תביעה שלישית שהגיש נגד הגורם המממן נדחתה בפסק בוררות נוסף.
בתביעה השלישית הבוררים קבעו כי כבר במסגרת התביעה הקודמת נגד כהן "הוכח כי התמורה המוסכמת בגין עסקת התווך שולמה לתובע במלואה" וכי הרוש "קיבל את חלקו המלא ואת הסכום שהגיע לו בגין עסקת התיוך". בשולי ההכרעה ציינו הבוררים כי הגשת התביעה בפעם השלישית "מהווה ניצול לרעה של מוסד הבוררות".
לאחר מכן פנה לבית המשפט המחוזי בבקשה לבטל את פסק הבוררות האחרון.
דיון משפטי
המבקש העלה שורה ארוכה של טענות נגד הליך הבוררות. בין היתר טען כי לא הסכים באמת להתדיין בבוררות, כי נשללה ממנו האפשרות להציג ראיות, כי פסק הבוררות אינו מנומק וכי מוסד הבוררות של בורסת היהלומים פוגע בזכות הגישה לערכאות.
בית המשפט דחה את הטענות אחת לאחת.
השופטת יהודית שבח הדגישה כי המבקש עצמו הוא שיזם את שלושת הליכי הבוררות, ואף חתם במפורש על הסכם בוררות שבו ויתר על דרישת ההנמקה ועל תחולת הדין המהותי. עוד צוין כי המבקש היה מיוצג על ידי עורכת דין כבר בשלב הליכי הבוררות, ולכן לא ניתן לטעון כי “נגרר” להליך בעל כורחו.
גם הטענה שלפיה לא ניתנה לו אפשרות להציג ראיות נדחתה. בית המשפט עמד על כך שבשלושת הליכי הבוררות נשמעו עדים רבים, התקיימו דיונים מפורטים ונוהלו פרוטוקולים בהיקף של עשרות עמודים. נקבע כי המבקש כלל לא הצביע על ראיה מהותית שנמנע ממנו להציג או על עד שלא התאפשר לו לזמן.
ביחס לטענות בדבר כפייה ולחץ, קבע בית המשפט כי עצם התחושה של צד בדיעבד כי העסקה הייתה פחות משתלמת מבחינתו אינה הופכת את חתימתו לבלתי חוקית או כפויה. השופטת אף ציינה כי הגורם המממן נשא במשך עשר שנים בסיכון של השקעה בגובה כמעט שני מיליון דולר, וכי ללא הסכמתו למבנה העמלות, העסקה כלל לא הייתה יוצאת לפועל.
פסק הדין כלל גם אמירה עקרונית ביחס למוסד הבוררות של בורסת היהלומים. בית המשפט הדגיש כי מדובר במסגרת וולונטרית, המבוססת על הסכמת הצדדים ועל תקנון פנימי של גוף פרטי, ולכן אין פסול בעצם ניהול הסכסוכים בדרך זו.
הכרעה משפטית
בית המשפט דחה את הבקשה לביטול פסק הבוררות במלואה.
נקבע כי לא התקיימה אף אחת מעילות הביטול הקבועות בחוק הבוררות, וכי המבקש ניסה למעשה לפתוח מחדש מחלוקת שכבר הוכרעה פעם אחר פעם במסגרת הליכי הבוררות הקודמים.
בנוסף חויב המבקש לשלם למשיב הוצאות משפט ושכר טרחת עורך דין בסך של 10,000 ₪.
שורה תחתונה
פסק הדין ממחיש עד כמה בתי המשפט מצמצמים את ההתערבות בפסקי בוררות, במיוחד כאשר מדובר בצד שחתם במפורש על הסכם בוררות, השתתף בהליך ואף יזם אותו בעצמו, במיוחד כאשר פסק הבוררות ניתן על ידי מוסד בוררות מוכר, מקצועי ומומחה לתחום.
המסר המרכזי הוא שלא ניתן לנהל “סבב אינסופי” של הליכים רק משום שאחד הצדדים אינו מרוצה מהתוצאה. כאשר צד קיבל את יומו במסגרת הליך בוררות תקין, בתי המשפט לא ימהרו לפתוח מחדש את המחלוקת ועשויים לפסוק הוצאות לחובת המבקש.
