מועצת גדרה התנערה מתשלום לקבלן שבנה קאנטרי ציבורי בטענה שאין לה מקור תקציבי אך השקיעה במקביל מיליונים בבריכה ציבורית אחרת; בית המשפט חייב את המועצה במיליונים

מספר הליך: ת״א 54633-07-24

בית המשפט: מחוזי מרכז-לוד

ניתן ביום: 13.5.2026

גורם שיפוטי: כב׳ השופט הבכיר יעקב שפסר

עובדות המקרה

המועצה המקומית גדרה התקשרה עם חברת "פולדמיר בנין (1986) בע״מ" לצורך הקמת מרכז ספורט ונופש ("קאנטרי") בתחומי המועצה. לצורך הפרויקט אושר תב״ר (תקציב בלתי רגיל) בהיקף של עשרות מיליוני שקלים, ולאחר מכרז פומבי נחתם בין הצדדים הסכם לביצוע העבודות.

במהלך ביצוע הפרויקט טענה החברה הקבלנית כי כתב הכמויות שעל בסיסו הוגשה הצעתה לא שיקף את היקף העבודות בפועל וכי התגלו ליקויים תכנוניים שחייבו עבודות נוספות. בעקבות זאת נחתם בין הצדדים נספח להסכם, אשר שינה את מנגנון התמורה, הגדיל את התשלום לקבלן, האריך את מועד הביצוע והפחית את הערבות הבנקאית. הנספח נחתם על ידי ראש המועצה וגזבר המועצה באמצעות חותמת המועצה.

לאחר חתימת הנספח המשיך הקבלן לבצע עבודות בהיקף של מיליוני שקלים נוספים, והגיש חשבונות שאושרו על ידי גורמי הפיקוח מטעם המועצה. למרות זאת, המועצה הפסיקה לשלם את החשבונות.

בהמשך, ולאחר חילופי שלטון במועצה, החלה המועצה לראות בפרויקט ״פיל לבן״ כלומר פרויקט יקר שהפעלתו צפויה להיות הפסדית — והחליטה לקדם פרויקט ספורט אחר במקום השלמת הקאנטרי. בעקבות זאת הוגשה התביעה.

דיון משפטי

המחלוקת המרכזית עסקה בשאלה האם הנספח להסכם תקף, חרף העובדה שלא אושר סופית על ידי מליאת המועצה ומשרד הפנים.

המועצה הסתמכה על סעיף 27(ב) לחוק יסודות התקציב, תשמ״ה-1985, הקובע כי חוזה של רשות מקומית שלא התקיימו לגביו האישורים הדרושים לפי דין — בטל. בנוסף נטען כי ההתקשרות אינה עומדת בדרישות סעיף 203 לפקודת העיריות [נוסח חדש], המחייב חתימה ואישור כדין של התחייבויות כספיות של רשות מקומית.

מנגד, בית המשפט הדגיש כי גם כאשר נפל פגם פורמלי בהתקשרות עם רשות ציבורית, אין משמעות הדבר שהרשות יכולה ליהנות מהעבודות שבוצעו מבלי לשלם עליהן. בהקשר זה הסתמך בית המשפט על סעיף 31 לחוק החוזים (חלק כללי), תשל״ג-1973, וכן על הלכת רע״א 5210/08 זרח רוזנבלום נ׳ מועצה מקומית חבל מודיעין, המאפשרת במקרים מתאימים לחייב רשות ציבורית בקיום חיוביה גם כאשר נפל פגם באישור ההתקשרות.

בית המשפט קבע כי החברה הקבלנית פעלה בתום לב מלא: הנספח נחתם לאחר משא ומתן ממושך, נחתם על ידי ראש המועצה והגזבר, והמועצה עצמה פעלה במשך חודשים בהתאם לו — הפחיתה את הערבות הבנקאית, אישרה חשבונות ואף דרשה מהקבלן להמשיך בעבודות.

עוד התברר כי במקביל לטענה שאין למועצה מקור תקציבי לשלם לקבלן, היא קידמה פרויקט אחר של שיפוץ בריכה ציבורית בהיקף של כ-12 מיליון שקל ואף העבירה אליו חלק מהתקציבים שיועדו לפרויקט הקאנטרי.

עם זאת, בית המשפט קיבל באופן חלקי את טענת המועצה ביחס לדיני המכרזים, וקבע כי בהתאם לסעיף 3(7)(ב) לתוספת הרביעית לצו המועצות המקומיות, תשי״א-1950, לא ניתן לאשר הגדלת התקשרות מעבר ל-25% מההסכם המקורי ללא מכרז חדש.

הכרעה משפטית

בית המשפט קיבל את התביעה עת נקבע כי המועצה אינה יכולה להתנער מהנספח לאחר שבמשך חודשים יצרה המועצה בפני הקבלן מצג בהתנהגות, כי התקבלו כל האישורים הנדרשים וכי אין מניעה לפעול על פי הנספח.

בנוסף חויבה המועצה לשלם לקבלן הוצאות משפט ושכר טרחת עורך דין בסך של 150 אלף שקל.

שורה תחתונה

פסק הדין ממחיש כי רשות מקומית אינה יכולה להסתתר מאחורי טענות פורמליות לאחר שנהנתה מביצוע עבודות בפועל, אישרה אותן ועודדה את הקבלן להמשיך לבצע אותן, דבר שלפי השופט דרש מהמועצה "מידה רבה של חוסר תום לב". בנוסף, המועצה לא קיימה את חובותיה לצורך אישור התב"ר (תקציב בלתי רגיל) ולמעשה זנחה את הפרויקט, ולפיכך לא תוכל להיבנות מהטענה כאילו לא ניתן לתקציב אישור כדין.   

לצד זאת, בית המשפט הבהיר כי גם כאשר יש הצדקה לחייב רשות ציבורית לשלם לקבלן שפעל בתום לב, עדיין חלות מגבלות מהותיות מתחום דיני המכרזים ולכן התשלום הוגבל לתקרה של 25% מעבר להסכם המקורי.