עובד נעלם מהעבודה והפסיק לענות להודעות בזמן אפיזודה דיכאונית קשה; המעסיקה פיטרה אותו בטענה ש-״זנח את העבודה״ וחויבה בעשרות אלפי שקלים

מספר הליך: סע״ש 21717-04-24

בית המשפט: בית הדין האזורי לעבודה חיפה

ניתן ביום: 7.5.2026

גורם שיפוטי: כב׳ השופט בועז גולדברג, נציג הציבור (עובדים) פייסל ריאן ונציג הציבור (מעסיקים) משה לסרי

עובדות המקרה

אריאל פלפול הועסק במשך כשנה וארבעה חודשים כסוכן מכירות בחברה העוסקת בסחר ברכבי יוקרה.

בחודש נובמבר 2023 הפסיק העובד להגיע לעבודה, לא ענה להודעות ונותק קשר עמו. בעקבות זאת שלחה לו המעסיקה מכתב שבו הודיעה כי אם לא ישוב לעבודה בתוך מספר ימים — תראה בו כמי שזנח את עבודתו והתפטר ללא הודעה מוקדמת.

בהמשך אף קוזז משכרו סכום של 9,000 ₪ בגין “אי מתן הודעה מוקדמת”.

אלא שלטענת העובד, באותה תקופה הוא סבל מאפיזודה דיכאונית קשה אשר מנעה ממנו לתפקד או לתקשר עם סביבתו. לדבריו, זו לא הייתה הפעם הראשונה שבה חווה אירוע דומה במהלך תקופת עבודתו, והמעסיקה ידעה היטב על מצבו הנפשי עוד מאירוע קודם שאירע בשנת 2022.

במסגרת ההליך הוצגו לבית הדין התכתבויות וואטסאפ בין בני משפחה, חברים ומנהלי החברה, מהן עלה כי בזמן אמת עודכנה המעסיקה בכך שהעובד שקוע בדיכאון, אינו מתקשר עם הסביבה ואף עלה חשש ממשי לשלומו.

בנוסף הוצגו מסמכים רפואיים מטעם הפסיכיאטר המטפל, מהם עלה כי העובד היה מצוי בתקופות של “חוסר תפקוד מוחלט וחוסר קשר עם הסביבה”.

דיון משפטי

בית הדין קבע כי המעסיקה ניסתה להציג את האירוע כ-”זניחת עבודה”, אולם הראיות הצביעו על כך שהיא ידעה או לכל הפחות היה עליה לדעת כי מדובר בהיעדרות הנובעת ממשבר נפשי משמעותי.

בפסק הדין ניתן משקל משמעותי במיוחד להתכתבויות הוואטסאפ מזמן אמת. בין היתר צוין כי חבר של העובד כתב לבני משפחתו כי “לא הייתה ברירה אלא לספר” למעסיקה על מצבו של העובד, וכי המעסיקה אף שקלה לפנות ליחידה לאיתור נעדרים.

בית הדין קבע כי לאחר שהמעסיקה כבר נחשפה בשנת 2022 לאפיזודה דיכאונית דומה מצד העובד, היה עליה להבין שגם ההיעלמות המאוחרת קשורה למצבו הנפשי ולא למהר לראות בו כמי שהתפטר.

עוד נקבע כי גם לאחר שאחותו של העובד יצרה קשר עם המעסיקה ועדכנה כי מדובר במצב רפואי זמני וכי העובד ישוב “לאיתנו”, המעסיקה לא עצרה את הליך סיום ההעסקה ולא שקלה לבצע התאמות כלשהן.

בנוסף דן בית הדין בסוגיית ההודעה לעובד [לפי חוק הודעה לעובד ולמועמד לעבודה (תנאי עבודה והליכי מיון וקבלה לעבודה), תשס"ב-2002]. המעסיקה הציגה טופס הודעה על תנאי העסקה, אולם לא הצליחה להוכיח מי ערך את המסמך ומי מסר אותו לעובד בפועל. בהקשר זה הפנה בית הדין להלכת קפלן את לוי (ע"ע 20880-07-20), שלפיה “דרך המלך” להוכחת מסירת הודעה לעובד היא באמצעות עד שהיה מעורב במסירתה.

הכרעה משפטית

בית הדין קיבל את גרסת העובד וקבע כי אין לראות בו כמי שזנח את עבודתו, אלא כמי שפוטר שלא כדין בזמן שהיה שרוי במחלה נפשית קשה.

נקבע כי המעסיקה פעלה שלא כדין כאשר סיימה את העסקתו ללא שימוע, ללא הודעה מוקדמת ותוך קיזוז כספים משכרו.

בהתאם לכך חויבה המעסיקה בתשלום פיצויים בשל אי מתן הודעה לעובד (4000 ש"ח) ; הפרשי שכר (15,660 ש"ח); הפרשות לפנסיה (9,527 ש"ח); פיצוי בשל פיטורין שלא כדין ואי עריכת שימוע (37,647 ש"ח); פיצויי פיטורין (11,611 ש"ח); פיצויי הלנת שכר והלנת כספי פיצויים (15,000 ש"ח); הפרשי ריבית והצמדה.

כמו כן, חויבה הנתבעת בתשלום הוצאות משפט התובע בסך 15,000 ש"ח.

שורה תחתונה

פסק הדין ממחיש כי כאשר למעסיק יש אינדיקציות ממשיות לכך שעובד מצוי במשבר נפשי או רפואי, לא ניתן למהר ולפטר את העובד בטענה שהעובד זנח את עבודתו. במקרים כאלה, בית המשפט עשוי לראות בדיעבד את הפסקת העבודה כפיטורין שלא כדין המזכים בפיצוי פיטורין, תוך חיוב המעסיק גם בפיצויים עקב אי-עריכת שימוע ופיצויי הלנת שכר.